כן, דבש יכול לתרום לעלייה במשקל אם אוכלים ממנו בכמות שמגדילה לאורך זמן את צריכת האנרגיה (קלוריות) מעבר למה שהגוף מוציא.
אבל דבש בפני עצמו אינו מזון אשר ידוע כ"גורם להשמנה", ובכמות מתונה בהחלט אפשר לשלב אותו גם בתפריט שמטרתו שמירה על המשקל או ירידה במשקל.
השאלה החשובה היא לא רק האם אוכלים דבש, אלא כמה אוכלים, באיזו תדירות ומה הוא מחליף בתפריט.
מה באמת קובע אם דבש משמין או טעים וגם בריא?
מבחינה רפואית, עלייה בשומן הגוף מתרחשת כאשר לאורך זמן מתקבל עודף אנרגיה: אנחנו מכניסים לגוף יותר אנרגיה מהמזון מכפי שאנחנו מוציאים.
לכן גם מזונות שנתפסים כבריאים או טבעיים יכולים לתרום לעלייה במשקל כאשר הכמות הכוללת גדולה מדי.
דבש הוא מזון עתיר פחמימות, ורובן סוכרים.
כף דבש במשקל של כ־21 גרם מספקת כ־64 קלוריות וכ־17 גרם פחמימות, כמעט כולן סוכרים.
במילים אחרות, מבחינה קלורית אין להתייחס לדבש כאל מזון אשר אפשר לצרוך ללא הגבלה רק משום שמקורו טבעי.
ארגון הבריאות העולמי מגדיר את הסוכרים שבדבש כ"סוכרים חופשיים" – כלומר סוכרים שאינם כלואים במבנה של פרי או ירק שלם, ולכן מומלץ להביא גם אותם בחשבון כחלק מצריכת הסוכר היומית.
ההמלצה היא שסך הסוכרים החופשיים בתזונה יהיה פחות מעשרה אחוזים מצריכת האנרגיה היומית, והפחתה לפחות מחמישה אחוזים עשויה להעניק יתרונות בריאותיים נוספים.
חשוב להדגיש: ההמלצה מתייחסת לכלל הסוכרים החופשיים בתפריט, ולא לדבש בלבד.
אז במה דבש שונה מסוכר רגיל?
דבש מורכב בעיקר מגלוקוז ופרוקטוז, אך בניגוד לסוכר לבן מזוקק הוא מכיל גם כמויות קטנות של תרכובות נוספות, ובהן חומצות אורגניות, מינרלים, אנזימים ופוליפנולים – תרכובות צמחיות שלהן פעילות ביולוגית ונוגדת חמצון.
עם זאת, חשוב לשמור על הפרופורציות.
המרכיבים האלה מעניינים מבחינה תזונתית, אבל דבש נאכל בדרך כלל בכמויות קטנות, ולכן הוא אינו מקור מרכזי לוויטמינים או למינרלים.
הם גם אינם "מבטלים" את הסוכר ואת הקלוריות שבו.
מבחינת התגובה של רמת הסוכר בדם, גם כאן התמונה אינה אחידה.
הרכב הדבש משתנה בהתאם לפרחים שמהם נאסף הצוף, ולכן היחס בין גלוקוז לפרוקטוז וגם האינדקס הגליקמי שלו יכולים להשתנות במידה ניכרת.
האינדקס הגליקמי הוא מדד המתאר עד כמה מזון המכיל פחמימות מעלה את רמת הגלוקוז בדם לאחר אכילתו.
בסקירה מדעית נמצאו סוגי דבש בעלי אינדקס גליקמי שונה מאוד זה מזה, ולכן אין הצדקה להתייחס לכל סוגי הדבש כאילו השפעתם המטבולית זהה.
ומה אומרת הנטורופתיה על דבש והשמנה?
על פי גישת הנטורופתיה נהוג להסתכל על מזון לא רק לפי מספר הקלוריות שבו, אלא כחלק ממכלול רחב יותר.
איכות התפריט, מידת העיבוד של המזון, תחושת השובע, הרגלי האכילה והאופן שבו המזונות השונים משתלבים זה עם זה.
זו נקודת מבט שיכולה להיות שימושית, כל עוד היא אינה מתעלמת מן הפיזיולוגיה הבסיסית של מאזן האנרגיה.
גם מזון טבעי יכול להוביל לעודף קלורי.
לכן, מנקודת מבט נטורופתית, השאלה אינה בהכרח "האם מותר דבש?", אלא כיצד משתמשים בו.
כפית דבש בתוך ארוחה שמכילה גם חלבון, שומן איכותי או מזון עשיר בסיבים היא דבר שונה מהרגל של מזיגת כמויות גדולות של דבש על מזונות שונים במשך היום.
הבחירה בדבש יכולה להיות הגיונית כאשר הוא מחליף ממתיק אחר ולא מתווסף אליו.
למשל, אם אדם רגיל להמתיק דייסה או יוגורט, שימוש בכמות מדודה של דבש במקום סוכר הוא שינוי שונה לחלוטין מהוספת דבש לתפריט שכבר מכיל משקאות ממותקים, חטיפים וקינוחים.
האם דבש עדיף על סוכר כשרוצים לרדת במשקל?
לא ברור אם כדאי לבנות על דבש כאמצעי להרזיה.
קיימות גישות מחקריות שבחנו האם לדבש עשויות להיות השפעות שונות מסוכר רגיל על מדדים מטבוליים של חילוף החומרים.
בבדיקות מצאו שצריכת דבש בתנאים מסוימים הייתה קשורה לשיפור מתון בחלק ממדדי הסוכר והשומנים בדם אך רמת הוודאות בחלק גדול מהבדיקות הייתה נמוכה ולכן ההשפעה השתנתה בהתאם לסוג הדבש ולאופן עיבודו.
כאשר מסתכלים רק על משקל הגוף, לא היה ניתן להגיד שדבש הוא גורם לירידה במשקל.
ניסיון לערוך סקירה שהתמקדה בדבש ובהשמנה מצאה שמספר המחקרים הקליניים בבני אדם קטן והתוצאות אינן אחידות.
לכן אין כיום בסיס טוב לומר שאכילת דבש בפני עצמה תעודד ירידה במשקל.
מצד שני, גם אין סיבה לחשוב שכמות קטנה של דבש בתוך תפריט מאוזן תחבל בירידה במשקל.
מתי דבש הופך בקלות לעודף?
הבעיה בדבש היא שקל מאוד לאבד תחושה של הכמות שאנו צורכים.
מעט דבש בתה, עוד קצת ביוגורט, זילוף על גרנולה ועוד כף ברוטב יכולים להצטבר בלי שנרגיש שאכלנו ממתיק בכמות משמעותית.
זו אחת הסיבות לכך שכאשר מנסים לרדת במשקל כדאי להתייחס לדבש כאל ממתיק, ולא כאל מזון טבעי בלבד.
אין צורך לפחד מדבש בהקשר של משקל, אבל יש משמעות לכמות.
גם הדרך שבה משתמשים בדבש משנה.
כאשר הדבש משולב בארוחה מסודרת, קל יותר לשלוט בכמות מאשר כאשר צורכים אותו שוב ושוב לאורך היום.
אפשר, למשל, להשתמש במעט דבש בדייסה, ביוגורט, ברוטב ביתי או כחלק מאפייה או בישול של מתכונים בריאים, תוך התייחסות אליו כאחד המרכיבים בהכנה או במהלך הארוחה ולא כתוספת סתמית שאין צורך לספור אותה
אז כמה דבש כן כדאי לאכול?
אין כמות יומית אחת שמתאימה לכולם. הצורך האנרגטי משתנה לפי גיל, משקל, רמת פעילות, מבנה התפריט והמטרה – שמירה על המשקל, ירידה במשקל או עלייה במשקל.
דרך מעשית לחשוב על דבש היא לא לשאול "כמה דבש מותר", אלא כמה סוכר חופשי יש בתפריט כולו.
אדם שכמעט אינו אוכל ממתקים, משקאות ממותקים או מאפים מתוקים נמצא במצב שונה לחלוטין מאדם שצורך כמה מקורות סוכר נוספים במהלך היום.
מבחינה קונבנציונלית, העיקרון הוא שמירה על צריכה כוללת מתונה של סוכרים חופשיים ומאזן אנרגטי אשר מתאים לרמת פעילות וצרכי הגוף.
מנקודת מבט נטורופתית אפשר להוסיף לכך גם תשומת לב לאיכות התפריט, למזונות המלווים את הדבש והרגלי האכילה שמסביבו.
שתי נקודות המבט נפגשות למעשה באותו מקום: הכמות וההקשר חשובים יותר מעצם הבחירה בדבש.
אז האם באמת דבש משמין?
דבש אינו משמין באופן אוטומטי, והוא גם אינו מזון להרזיה.
מדובר בממתיק טבעי שמכיל בעיקר סוכרים ומספק כמות משמעותית של אנרגיה ביחס לנפח שלו.
אם אוכלים ממנו מעט כחלק מתפריט מאוזן, אין סיבה מיוחדת להוציא אותו מהתפריט גם בזמן ירידה במשקל.
לעומת זאת, צריכה נדיבה וקבועה של דבש יכולה בהחלט להוסיף מאות קלוריות לאורך התזונה היומית והשבוע ולהקשות על יצירת גירעון אנרגטי הנדרש לירידה במשקל.
לכן השאלה המדויקת אינה רק "האם דבש משמין?", אלא "איזה מקום וכמה מקום הדבש תופס בתוך התזונה שלי?".
ברוב המקרים, שם נמצאת התשובה.
לקריאה נוספת:
